ערפל חיבק את האדמה כאילו ספק. אך שמש חימם את האוויר וערפל נעלם כאילו ולא היה ורק השאיר אחריו בהירות מושלמת.
ליקוי חמה קורה אפילו עם השמש.
צבר
-למי פרחים שלך?- שאל ציפור את הצבר אשר פרח במדבר. הציפור פגש את צבר בדרכו צפונה, כאשר החליט לנוח קצת במדבר. -למי מיועדים פרחים נהדרים ופירות המתוקים שלך כאן, במדבר?- המשיך לשאול ציפור, אך צבר לא עונה. במקום תשובה הוא המשיך להביא לעולם פרחים ופירות שלו משום שזה היה מהותו.
שעון במדבר
איזה תייר שכח את השעון שלו במדבר. השעון היה ישן אך לעולם לא שיקר לגבי הזמן ונראה כאילו ישאר לנצח.
זה היה בלתי אפשרי: שילוב של מדבר שלא מכיר בזמן ושעון אשר סופר אותו. השעון היה מיותר פה אך המשיך לעשות דבר יחיד שידעה: לספור את הזמן. והשעון המשיך לספור רגעים כאילו פחד לעצור ולמות. בהתחלה חיות בר הסתכלו על השעון בסקרנות ובאוזן קשבת שמעו את הליך הזמן. אך בסופו של דבר התרגלו והפסיקו לשים לב על הליך הזמן.
*******
ענן היה עצום. אף פעם בחייו צלם לא ראה ענן כזה. אך עניין היה לא בגודל של הענן או צורתו. הוא כאילו דיבר על משהו חשוב או אפילו נביאי. אילו הוא היצליח לצלם את הענן אחר כך בודאי היה מפרט ומגלה משמאות אשר נסתר בו. אך דווקא באותו יום הוא יצאה מבית ללא מצלמה. צילום היה עסק חייו ומשום כך מצלמה תמיד הייתה צמודה עליו. אך ליד ביתו הוא חשב למצוא משהו מיוחד משום שהכיר כאן כל אבן ומזמן צילם כל מה שהיה אפשר לצלם: זריחתו של שמשת תחילת אביב,לבנה , כוכבים נוף....אולם הוא לקח איתו מצלמה כאשר יצאה מהבית אך באותו יום הוא יצאה מבית פשוט בשביל לנשום קצת אוויר ללא ציפיות לגבי פגישה פתע עם נס. הוא אוהב את עסק חייו אך לא עד כדי כך, שאפילו לעשן הלך עם מצלמה. אפשר היה לצלם באמצעות טלפון נייד שלות אך הוא לעולם לא שימש בו לצורך צילום כי זה יכול כל אחד ואחד.צילומים אשר נעשו באמצעות טלפון הנייד הם כאילו מבט של המונים. צילום אמיתי ניתן לבצע רק בעזרת מצלמה אשר עם בוא הזמן הופכת לחלק בלתי נפרד ממך ובכך מסוגלת לתת ביטוי לאישיות שלך.
זה היה ענן ראשון אחרי קיץ ארוך ללא עננים. הוא הופיעה בפתע מוחלט כאילו תקופה חדשה או ידיעה אשר משנה לגמרה את חייך. ודווקא באותו שניה הוא גילה את עצמו בלי מצלמה! עד שהוא רץ הביתה בשביל לקחת מצלמה, הענן נעלם כאילו ולא היה ואז התחילה סערת חול. בגלל אבק באוויר, או שבגלל סיבה אחרת שלאדם לא ניתן לדעת, אך שמים והארץ נצעו בצבא אדום והיה משהו איום בכך. האבק כאילו עמד באוויר כך, שאפילו יד של עצמו לא היה ניתן לראות. אפילו לנשום היה קשה.מבית סמוך יצא זקנה שנחשבה חולת נפש. היא עמדה באמצע סערה כדקה ואז אמרה בקור רוח שזה סוף העולם. אך סוף העולם לא הגיעה למרות שסערה נמשכה עוד כמה ימים.
כאשר צלם חזר הביתה באותו יום הוא סגר חלונות ותריסים ואז שב על השולחן וניסה פעם אחרי פעם לצייר את הענן אך לא הצליח: על נייר הענן היה אחרתלא כמו בחיים. בשינה הוא שוב ראה את הענן ואפילו ראה בבירור טקסט אשר היה כתוב עליו. אך כאשר התעורר לא הצליח לזכור אפילו אות מהטקסט שראה. אחר כך בשינה הוא ראה הרבה פעמים את הענןת אך מה ענן ניסה להגיד לו הצלם לא הבין.המצלמה כל הזמן הייתה איתו וצלם קיווה שענן תחזור שוב. אך ענן לא חזר היו גשמים וסערות אבק ואותו ענן לא היה.לפעמים הוא שעל את עצמי ואם ענן הזה היה בכלל במציות? אך באותו רגע הוא ענה לעצמו שענן בהחלט היה!